זהו סיפורן של נשים ישראליות, שנפלו קורבן לאלימות והתעללות מצד בני הזוג במהלך נישואיהן. הנשים הסכימו לחשוף את סיפורן האישי מתוך אמונה כי הצגת הדברים בפני נשים שנקלעו למצב דומה, בפני בני משפחתן, חברים ושכנים, כמו גם בפני השירותים והגורמים הטיפוליים השונים, עשויה לעודד סיוע מצד הסביבה הקרובה, לגרום למפנה ביחסה של החברה לאלימות במשפחה, ובעיקר – להפיח תקווה בנשים מוכות, המתמודדות עם קשיים רבים מנשוא ומחפשות דרך להיחלץ.רוב פרקי הספר כוללים את סיפוריהן האישיים של הנשים. סיפורים אלה חושפים את החיים בצל האלימות, ההתלבטות אם להתגרש והחיים לאחר הגירושין, וכן את הפרשנות האישית שמאצילה כל אישה על סיפורה. אומץ לבן של הנשים ונכונותן לחשוף את סיפורן קורעים את מסך השתיקה מעל מציאות עגומה של סבל, בידוד ואיום מתמשך, שהיא נחלתן של נשים רבות בישראל.בחלקו העיוני סוקר הספר את תופעת האלימות נגד נשים, דרכי ההתמודדות עם התופעה וגירושין של נשים מוכות. כן מוצגות האפשרויות הטיפוליות הקיימות, שמטרתן לשמש אוזן קשבת, לספק מסגרת שירותים טיפוליים ולסייע בטווח הקרוב והרחוק, כדי להפסיק את ההתנהגות האלימה ולנסות למצוא דרך לחיים משותפים.הנשים המרואיינות בספר זה מחזקות את האמונה בתושייה ובכוחות הנפש הדרושים כדי לעמוד מול בעל אלים ולפתוח פרק חדש של חיים ללא אלימות.דורית אלדר־אבידן, עובדת סוציאלית וסגנית מנהל האגף לשירותים חברתיים ואישיים במשרד העבודה והרווחה, עוסקת שנים רבות בתחום הטיפול במשפחה, ובעיקר בתחום הגירושין והאלימות במשפחה.